אומנות בתוך קופסה (ואולי במחסן או במטבח)

תערוכות ניסיוניות בחללים אלטרנטיביים

בשנות ה- 60 וה- 70 שטף גל של חללי אומנות אלטרנטיביים את סצנת האומנות של ארצות הברית. התערוכות האלה אורגנו לרוב במקומות שנועדו לשימושים אחרים, כמו; במחסנים, בלופטים תעשייתיים או בחלונות ראווה, והיו בניגוד מוחלט לניטרליות של חללי הגלריה המסורתיים, הלבנים והמרובעים. למרות שבשנות ה- 90 המגמה הזאת כמעט נעלמה בעקבות צנזורה וממסד, היא הופיעה שוב בשנים האחרונות. אומנים עצמאיים בתחילת דרכם מציגים את העבודות שלהם בחללי אומנות בלתי קונבנציונליים – הישג ששווה לחגוג אותו, במיוחד לאור התהפוכות שעברה הסצנה במהלך השנים.

בשם ההתפתחות האומנותית

חללי האומנות האלטרנטיביים הופיעו לראשונה בשכונות ניו יורק, כמו; גריניץ' ווילג', סוהו ובמספר רחובות במנהטן תחתית. למרחבים האלה היה תפקיד מרכזי בפיתוח האומנים והיצירות שלהם. הם זכו למספר שנים של פריחה אומנותית, עד שחל שינוי באופי השכונות כשאוכלוסיות מבוססות החלו לגלות בהן עניין. תופעת הג'נטריפיקציה גרמה לעלייה במחירי המחיה, ולמעשה דחקה את האומנים החוצה. בשלב הבא החל גם המסחור של הסוהו, שהוביל להקרבת האותנטיות של החללים שנוהלו על ידי האומנים, ומעתה עברו לתמיכה ממשלתית.

הסוהו בניו יורק

המימון האומנותי פחת באופן משמעותי בשנות ה- 90, והסברה הרווחת הייתה שעבודותיהם הפרובוקטיביות של אומן הצילום ההומו-אירוטי הבוטה, רוברט מייפלת'ורפ, ויצירתו השנויה במחלוקת של אנדרה סראנו, "Piss Christ", הובילו לסגירת ברז המימון. מאוחר יותר נקבעו חוקים לתחום האומנות, שהגבילו את המימון הממשלתי, במטרה להבטיח שאומנים יתאימו את עצמם ואת יצירותיהם לסטנדרטים שנתפסו באותה עת כהוגנים וערכיים בציבור האמריקאי. העדר המימון, העלויות של חללי התצוגה ומסחור הגלריות הפך את האומנים לתלויים בגיוס תרומות. דבר אחד הוביל לאחר, ושוב החלו לצמוח חללי אומנות אלטרנטיביים.

הדור הבא באומנות

במקום להסתמך על מימון, לחכות להזדמנויות מאוצרי תערוכות או לייצוגים של גלריות, התחילו אומנים ליצור לעצמם את ההזדמנויות. הם מצאו שביל ביניים בין הסטודיו של האומן ובין מוסדות האקדמיה, הגלריות, המוזיאונים ומרכזי האומנות, ויצאו למרחבים שונים לגמרי – הם החלו לשלב את חלל התצוגה עם עבודות האומנות עצמן.

החללים האלטרנטיביים החדשים מציעים לאומנים אוטונומיה ושליטה, וגם חיסכון ניכר בעלויות. בין החללים החדשים אפשר לראות מקומות כמו גלריית "‘Kitchen Space", שהיא למעשה מטבח בדירה בשיקגו שאותו מנהלים טרבור שמוט וטרייסי פולר. השניים חיים לצד האומנות, שהפכה לחלק מחיי היום-יום שלהם, כשהם יוצרים כל העת הזדמנות לניסוי שלהם.

בחודש האחרון השיק המרכז לאומנות עכשווית טרום-תערוכה בבית שלי, ששימש כחלל אלטרנטיבי לעבודות אומנות שונות שהצגנו. עוד דוגמה מעניינת היא התערוכה של אליס האלידיי מקווין, "Sweet Dreams". אליס פוררה עוגות, פיזרה סוכריות צבעוניות, מעכה קאפקייקס וציפוי עוגה דביק על השיש. את הבלגן המתוק היא השאירה במטבח למשך חודש התצוגה. מיצב נוסף הוקם בזכות קמפיין של מימון המונים ונערך בחנייה ביתית באילינוי. האומנית השתמשה בדיו סומי ובמים שנאספו מהסביבה, על מנת ליצור ציורים בשטיפת דיו. הצופים הוזמנו לבחור מקל מתוך ארבע ערימות ולשרוף אותו, כדי ליצור פחמים שישמשו להכנת דיו נוסף.

 

התרחבות אומנותית בחללים מצומצמים

אפשר לפזר מיצבי אומנות בפינות בכל רחבי העולם, שיאתגרו אומנים לחשוב מחוץ לקופסה, לפעמים באופן מילולי, כמו גלריית הקופסה של ריצ'רד מדינה, שהיא למעשה קופסת קרטון שמציגה אומנות; או יצירתו של קן מרקינו, ה- TRACTIONARTS – חלון בלוס אנג'לס, שבו מוקרנים סרטונים משעת הדמדומים ועד חצות; וגם המיצג הנהדר של ג'והן קוניג, ה-Archiv & Souvenir, שממוקם בחלל שהיה קודם לכן חניון בלונדון ועוצב מחדש כחלל לתצוגה. ה"גלריה" של קוניג, שתוארה כ"ניסוי" הושקה במקביל לעזיבתה של בריטניה את האיחוד האירופאי, שהובילה לחוסר יציבות בזירה האומנותית. וכך בזמן שרוב הגלריות נסגרות, קוניג ממשיך בניסויים. מדהים כיצד הצורך ליצור ולהציג יכול להפיח אצל האומנים יצירתיות גדולה עוד יותר, ואפילו בבחירת החללים שבהם תוצג האומנות. עכשיו בואו רק נקווה שהחללים האלטרנטיביים ימשיכו לשרת ולקדם צמיחה אומנותית.

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s